למה לטייל? / עמיחי אלרון, מנהל הפעילות הארצי בחוגי סיירות של קק"ל

צלם:נועם קראמף

למה בכלל לצאת מהבית? למה לא להישאר בבית עם התה והלימון והספרים הישנים? למי שנמצא בחוגי סיירות זה נראה מובן מאליו שזאת דרך נפלאה. אולם מה בעצם מוצלח כל כך בטיול?

ילדים מטבעם אוהבים להיות בחוץ, לעשות, לזוז, וילדים צריכים גם שיהיה להם מעניין, כיף ומאתגר. כל אלו הן מטרות ראויות כשלעצמן, אבל הן יותר מכך: ילד שכיף לו – ילמד יותר טוב, בדיוק כמו שמבוגר שנהנה מעבודתו יעשה אותה טוב יותר. הלימוד לא צריך להיות עול, אלא חוויה מעשירה ומסקרנת. תינוקות נולדים עם סקרנות בריאה ועם אינסוף שאלות, וכל מה שצריך זה לא להרוס.

מרבית בני האדם בימינו לא מכירים את הטבע. אנחנו שולטים בטבע ביד רמה יותר מאי פעם, עד כדי שינוי האקלים, אבל אנחנו שולטים בו מבחוץ: מרביתנו לא רואים את הדבורים שמאביקות את הפירות שאנו אוכלים, ולא קוטפים את פולי הקפה שאנו שותים בבוקר. העולם עבור רובנו הוא עולם סטרילי ועירוני, ושאריות הטבע נמצאות בתוך שמורות. הטיול והיציאה לטבע מאפשרים לנו לשבור את המחסומים הקיימים ולהבין ולהכיר את העולם בצורה בלתי אמצעית. עם ההכרה וההבנה של עולם הטבע הנסתר, תבוא גם האהבה אליו והרצון לשמור עליו.

כשאנו יוצאים למסע, כל אחד מאיתנו הופך לחוקר והרפתקן. הכל מרתק, ואנחנו מוקפים בשפע תעלומות. אם עד עכשיו בהינו במסך, לפתע מתחת לכל אבן שאנו הופכים מסתתר עולם של חרקים שונים ומשונים. אם נרים את מבטנו אל על, יספרו לנו העננים על מזג האוויר הצפון לנו, ואם נעצום את עינינו – נשמע פתאום את שירת הציפורים. כל העולם המופלא הזה שוכן לא רחוק, אבל הוא לא נגיש לרבים כל כך. במאמץ קטן אנו יכולים לחבר ילדים לטבע, ולתת לעיניהם הצעירות לשזוף את כל הסובב אותנו. מי שבחן את החי מתחת לאבן בעיניים פעורות, ידע גם לבחון את בני האדם המקיפים אותו בעיניים נבונות. וזהו צעד קטן לעולם טוב יותר.

הטיול איננו תמיד חוויה קלה, וכשיוצאים החוצה המרחבים מתגלים במלוא עוצמתם. ההליכה קשה, החום או הקור מעיקים, התרמיל כבד, האוכל דל ושונה, העלייה תלולה, והבית רחוק. אך לכל הקשיים הללו יש מעלה חינוכית גדולה: לילד שעלה לפסגת ההר למרות הקושי הפיסי, יהיה גם יותר קל להתגבר על קשיים מנטליים. ההצלחה במאבק הגופני וצליחת המכשולים בונים חוסן, מחזקים את תחושת הבטחון העצמי של הילד, ומשמשים מנוף אדיר להתפתחותו הנפשית של הילד ולעצמאותו.

גם הדינמיקה הקבוצתית של טיול שונה: בקבוצה מטיילת יש הרבה פחות משמעות למותגים או למראה החיצוני, והרבה יותר משמעות לתרומה לקבוצה. חייבים לעזור אחד לשני על מנת שהקבוצה תצליח לטייל. אם אף אחד לא יסחוב את הסיר – אף אחד לא יאכל. אם לא נעזור למי שמתקשה לרדת – אף אחד לא ימשיך ללכת. התלות ההדדית מעצבת את האחריות האישית והמחוייבות. סיסמתם של שלושת המוסקטרים נכונה בטיול מאין כמותה: "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד".

בנוסף לכל אלו, הטיול מחייה לא רק את הנפש, אלא גם את הגוף. אורח החיים העירוני במקרים רבים הרסני לגוף. הוא עלול להוביל לסכרת והשמנה, ומגביר את החשיפה לזיהום אוויר, היצמדות למסכים, שהייה ארוכה בחללים סגורים ומחסור בפעילות גופנית. בתנאים הללו אין ברירה – חייבים לטייל. הליכה בטבע, חילוץ עצמות ונשימת אוויר הרים צלול כיין היא דרך זולה, פשוטה ומהנה לבריאות הגוף.

אפשר להלל עוד ועוד את הטיול ככלי חינוכי ולציין את מעלותיו. התיאוריה יפה מאוד, אבל האם זה באמת עובד? ובכן, הבה נסתכל סביבנו ונבחן את האנשים שסיירו וטיילו בטבע ולמדו להכירו ולאוהבו. כשאני מסתכל על האנשים הרבים שאני מכיר שהלכו בדרך זו, אני רואה אנשים סקרנים, אוהבי סביבה ואדם, רגישים, יצירתיים, חזקים, אמיצים וטובי לב. לי אין ספק: זה פשוט עובד.