משבר האקלים. גזירה משמיים? או שהפתרון אצלנו בידיים? / עמית שורק, מנהל אזור צפון בחוגי סיירות של קק"ל

אם אשאל אתכם מהו האתגר הגדול ביותר שהאנושות עומדת בפניו היום, רבים יענו כי זהו משבר האקלים, שמרחף כחרב מעל צווארנו.

מתוך שיחות שערכתי עם בני נוער גיליתי שלא חסרה להם מודעות לנושא משבר האקלים, אלא האמונה שעדיין ניתן לעשות דבר מה בנידון.

אז הזמן הולך ומתקצר. חלקנו מעדיפים לטמון את הראש בחול, וחלקנו מחפשים פתרונות (ראו בסוף). בעיקר עכשיו כשהימים מתקצרים והחושך משתלט, ישנה תחושה שלא רואים אור בקצה המנהרה, אבל צריך לזכור שבלי משבר אין צמיחה. כמו בשיר של שלום חנוך – "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר".

אשאל כאן שאלה תמימה: מהי הסיבה שהמדריכים שלנו לוקחים את הילדים והנוער בחוגי הסיירות לראות את העגורים והשקיעה, את הקרטון והעולש?

תשובה יפה מובאת בחזון חוגי הסיירות: "…הפעלת מסגרת המאפשרת לבני נוער להתפתח כבני אדם, המכירים את ארצם ואוהבים אותה, על נתיבותיה ואנשיה… יקיימו פעילות קהילתית ויהיו בעלי עמדה בנושאים חברתיים וסביבתיים". אני מאמין שחיבור בין קהילה וסביבה הינו בסיס לאחד הפתרונות המרכזיים למשבר האקלים.

עוד שאלת תם: האם דרך הדלקת מדורה נראה את האור שבקצה המנהרה? או: איך דרך חינוך לסיירות נביא לשינוי תודעתי נרחב?

הקפיצה מפעילות בטבע לערכים כמו הומניות וליברליזם אינה אוטומטית. התשובה פחות תלויה במה נעשה, אלא באיך נעשה, וזה קל כל עוד המטרה עומדת לנגד עינינו.

אז מה אנחנו, ארגון קטן במדינה קטנה, יכולים כבר לעשות אל מול כוחות עצומים ומשבר אקלים עולמי?

על זה אמר רבי חיים מצאנז: "בצעירותי בערה בי אש וחשבתי לתקן את כל העולם; לכשגדלתי נתייאשתי מלתקן את העולם וחשבתי לתקן את בני עירי; וכשנוכחתי לדעת שגם זה אינו אפשרי חשבתי לתקן את משפחתי; וכשזה לא עלה בידי הגעתי למסקנה שעליי לתקן את עצמי. ולכשעבדתי על עצמי ממילא משפחתי הושפעה מכך, וממילא כל בני עירי וממילא כל העולם כולו."

כלומר, השינוי מתחיל בנו, וכשיהדהד בתוכנו – יהדהד גם החוצה, וישפיע על זולתנו, ועל הטבע שסביבנו.

ומכיוון שכל שינוי מתחיל בצעד קטן, גם אני עושה כעת את הצעד הראשון בדרך לשינוי: מדי חודש אשתף כאן בדרכים ישימות שכל אחד מאיתנו יכול להפנים וליישם כדי ליצור שינוי.

הנה מתחילים:

1. שומרים על העצים

עצים הם מכונה משוכללת לקליטת פחמן מהאטמוספרה והפיכתו לשורשים, ענפים ועלים. מחקר ענק שהתפרסם בקיץ 2019 העלה שנטיעת טריליון עצים יכולה להאט משמעותית את משבר האקלים. מדינות שונות כבר הכריזו על מדיניות ייעור מסיבית, בהן אתיופיה, סין וארה"ב. אנחנו בארץ צריכים לפחות לשמור על הקיים ולמנוע הרס שטחים פתוחים כמו רכס לבן בירושלים וגבעת העזים בחיפה.

מה אנחנו יכולים לעשות בחוגי סיירות? הרבה.

להיפגש עם המומחה מספר אחד בארץ לאלונים, מר עזרא ברנע ולערוך איתו פרוייקט מיפוי אלונים בכל הארץ כדי להגן עליהם בתכניות בניה וסלילת כבישים.

לערוך סיורים לקהילה שלנו בשטחים הפתוחים בסביבתנו הקרובה ולהסביר להם למה כ"כ חשוב לשמור על אותם שטחים ירוקים.

 

1. צורכים מקומי

ספינות מטען מובילות רוב מוחלט מהסחר העולמי ומזהמות באופן יוצא דופן. הן משתמשות לרוב בדלקים הזולים, הכבדים והמזהמים ביותר ואחראיות לכ-3% מפליטות גזי החממה בעולם – יותר מענף התעופה. כבר עתה ישנן ספינות מטען יעילות יותר מבחינה אנרגטית שזמינות לשימוש, ועל פי הערכות, שדרוג הצי העולמי יוכל לחסוך מיליארדי טונות של פחמן דו חמצני באטמוספרה. עם זאת, תהליך ההחלפה צפוי להימשך שנים רבות. ברמה הפרטית, זה אומר שכל מוצר צריכה שעושה דרך ארוכה מעבר לים תורם עוד גזי חממה לאטמוספרה. לכן, כדאי להפחית בצריכה מיותרת ותמיד להעדיף תוצרת מקומית או רכישה מיד שנייה. (מתוך "הארץ" מאת ניר חסון).

אז מה עושים? פשוט צורכים פחות ומפרגנים לתוצרת כחול לבן.

 

יש לכם הצעות נוספות? רוצים לשתף בדרך שלכם לייצר שינוי? מוזמנים לכתוב לנו בפייסבוק או באינסטגרם של חוגי סיירות קק"ל

למצעד האקלים בצפון לחצו כאן