"המפגש" - עמוס קינון

ארץ ישראל היא מפגש, נדיר ואולי ייחודי, של ארבעה אקלימים.
אקלים סודאני-טרופי. אקלים טורני, מעין כוך אקולוגי שנותר מהימים שלפני השבר הסורי אפריקאי. אקלים ים-תיכוני ואקלים צפוני.
ארץ אשר בה, בהליכה למרחקים לא גדולים, אתה עובר בזמן קצר מאיזור גיאוגרפי מובהק אחד לאיזור גיאוגרפי מובהק אחר. ארץ שבה גבול הצמיחה הדרומי של צמח צפוני, נושק ממרחק של כמה סנטימטרים את גבול הצמיחה הצפוני של צמח דרומי.
ארץ כל כך קטנה שבה צמחים ובעלי חיים אנדמיים, שתחום מחייתם רק מנחל מצרים ועד לירקון, שאותו לא יעברו צפונה לעולם.
ארץ שאין בה מים רבים ואף על פי כן פרחה בה התרבות החקלאית למיניה.
ארץ כל כך קטנה ועם זאת עשירה במגווני הנוף, הצמחייה והחיים, מעין מיקרוקוסמוס, מעין שלולית קטנה או טיפה זוהרת שהכל בה.
ארץ אשר בדרומה, בגבול המדבר, התפתחה ציוויליזציה ייחודית של נוודים, התרבות הנבטית, ואשר במרכזה, רחוקה מאם הדרך, עיר קטנה ואנשים בה מעט, הלוא היא ירושלים, שמן הבחינה ההסטורית ומעוד כמה בחינות, היא טבור העולם.
והיא הארץ אשר בצפונה, מעבר לעמק יזרעל, נשא ישוע בן מרים את משא ההר ששינה את פני האנושות.

אי אפשר ולא ניתן להבין את היצירה הייחודית שנוצרה בחבל ארץ צר זה, ללא הבנה של הנתונים הגיאוגרפיים, שמהם בהכרח נגזרת ההיסטוריה. האל האחד ותורת המוסר, עשרת הדיברות והנבואה, נולדו במסדרון הצר הזה וממנו התפשטו, כמו אדוות מעגליות, אל האנושות כולה.
עשרת הדיברות והנבואה היו המפץ הגדול שממנו נולד יקום רוחני המתפשט ללא הרף.
הערה: הכתבה מובאת מפרי עטו של המחבר כפי שהיא, ואין לחוגי סיירות כל אחריות על הנאמר בה.